תלמוד ירושלמי סוכה ב׳:ב׳

2 משנה: הַסּוֹמֵךְ סוּכָּתוֹ לְכַרְעֵי הַמִּיטָּה כְּשֵׁירָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ יְְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ פְּסוּלָה.

3 הלכה: אָמַר רִבִּי אִימִּי. מִשֵּׁם שֶׁאֵין מִמְּעֵי הַמִּיטָּה לִסְכָךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים. אָמַר רִבִּי בָּא. מִשֵּׁם שֶׁאֵין מַעֲמִידִין עַל גַּבֵּי דָבָר טָמֵא. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִַם שֶׁהָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין מִיטּוֹתֵיהֶן לִפְנֵי חָלֹונוֹתֵיהֶן וְהָיוּ מְסַכְּכִין עַל גַּבֵּיהֶן. אִין תֵּימַר. מִשֵּׁם שֶׁאֵין מַעֲמִידִין עַל גַּבֵּי דָבָר טָמֵא. הֲרֵי מַעֲמִידִין עַל גַּבֵּי דָבָר טָמֵא. הֲוֵי. לָא לֵית טָעֲמָא דִילָא אֶלָּא מִשֵּׁם שֶׁאֵין מִמְּעֵי הַמִּיטָּה לִסְכָךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים.